מתי נכון/יעיל יותר להגדיר נתון כישות ומתי כסוג מידע?
מצד אחד יש לנו את datatype - ENUM, שמאפשר לנו להכניס סט ערכים,
ומצד שני נתת את השפות כדוגמה לישות בפני עצמה.
מתי נכון/יעיל יותר להגדיר נתון כישות ומתי כסוג מידע?
מצד אחד יש לנו את datatype - ENUM, שמאפשר לנו להכניס סט ערכים,
ומצד שני נתת את השפות כדוגמה לישות בפני עצמה.
בגדול לא למדנו enum
במובני DB
(ולהערכתי זה גם לא קיים בכל DB), ולכן כל תשובה שתממש enum
בעזרת טבלה נפרדת תתקבל והיא אחלה.
גם בעולם האמיתי את תראי שרוב האנשים לא מודעים לאופציה של יצירת enum ויוצרים טבלה מקשרת.
לדעתי השאלה המרכזית פה היא כמה את חושבת שהערכים הולכים להשתנות.
אם הם לא – enum טוב במובן ש:
אם נרצה לשנות enum (נניח, החלטנו להוסיף ערך), זה יגרור ממש שינוי של מבנה הטבלה.
זה עשוי להצריך ירידה של השירות לצורך תחזוקה, נניח.
עוד מקרים שאני יכול לדמיין שטוב להגדיר משהו כטבלה:
אחרי כל החפירה הזו – יש לציין שרוב האנשים מאוד לא מרוצים מ־enum־ים במסדי נתונים, וייתכן שיש להם סיבה טובה.
תודה על התשובה המפורטת!