היי,
אני רואה שימוש נרחב במונח נימוס- בהערות אוטומטיות, בתגובות על שאלות ובגוף המחברות
בתור מישהי שממש לאחרונה חלמה סיוט בו היא לא מצליחה ללמוד גינוני חצר וננזפת על כך שוב ושוב - כמה ההערות האלה מחייבות? כרגע אני מתייחסת אליהן כהערה לא רלוונטית כל עוד הקוד עובד
אה כן, בתודה מראש 
היו לעניין הזה כבר כמה התייחסויות בעבר, הנה אחת מהן:
והנה עוד אחת:
שימי לב שהשאיפה בסוף היא לא רק לקוד עובד אלא גם לקוד קל לתחזוקה, שעוד אנשים יוכלו לעבוד עליו אחרייך/איתך במקביל וכו’. הדרך הכי קלה לדאוג לכך היא שכולם יעבדו וישתמשו באותם הכללים, וגם אם כרגע נראה לך מעצבן ומוזר לרווח במקומות האלה, מתרגלים לזה מאוד מהר
היי,
אני לא מדברת רק על אסתטיקה או קריאות. בתגובה לבעיה שהייתה לי בהרצת מחברת ענית לי שעשיתי פעולה שנחשבת ללא מנומסת, ואני רואה שמתייחסים לפעולות נוספות כ"לא מנומסות" לא כלפי משתמשים אלא כלפי פייתון. האם השימוש במינוח הוא פשוט הרגל של מתכנתים? הוא אמור להתייחס רק לתקנון?
“לא מנומס” זה מינוח של הסגל לומר שלא נהוג מבחינה סגנונית של כתיבת קוד לכתוב את מה שכתבת.
זה לא עושה תקלה לוגית בתכנית, אבל נחשב פחות קריא/יפה אסתטית.
כפי שאלמוג צירפה פה הערות של ים, אין צורך להגיש מחדש, אבל לשים לב לזה בהגשות הבאות
אני לוקח אחריות מלאה כאן, סליחה על הטראומות שיצרתי 
אני מרבה להשתמש במינוח “לא מנומס” והחניכים שלי לאורך הדורות סובלים ממני (גם) בגלל זה.
בבקשה לא לקחת כנזיפה אלא בטון משתעשע עם אצבע שעושה “נונונו”. ככה זה נראה גם במציאות
הפירוש המילולי הוא “עדיף לא לעשות את זה” או “יש מקום לשיפור בעניין”.
מן הסתם שאין באמירה כדי להוריד את החשיבות בתיקונים של הקוד בהתאם להערות החונכים והבודק האוטומטי.
בנושא נימוסין,
אני מוצאת את עצמי מתלבטת בכל פעם לגבי צמצום שורות בקוד שלי.
מצד אחד, מנסה להשתמש בכלל האצבע שקיבלנו: “כלל האצבע הוא שבשורה לא יהיו יותר מ־99 תווים, ושהקוד יהיה פשוט ונוח לקריאה בידי מתכנת חיצוני.” מצד שני, קיבלתי הארות (בכוונה עם א’) משני בודקים שאנסה להפוך את הקוד לשורה אחת. בשני המקרים הקוד יהפוך להיות ארוך יותר ובעצם פיצלתי אותו במכוון לשתי שורות.
איך מחליטים מתי לאחד ומתי לפצל?
תודה
זה לא פשוט ומצריך ניסיון מסוים – במובן הזה ממש שמח שיוצא לנו בשבועות האחרונים לבדוק תרגילים ולנסות להקנות לכם את ה־feel של מתי כן ומתי לא.
בכל מקרה, אנחנו תמיד נעדיף מספר תווים שלא עולה על 99 תווים בשורה. לפעמים הבודק יבקש לאחד שורות כדי לאתגר אותך, או כדי לרמוז שיש פתרון אלגנטי יותר
תודה רבה !
מנצלת את ההזדמנות להודות לך ולצוות הנהדר שלך על קורס ברמה גבוהה מאוד.
גם אני מאוד שמחה שכמות התרגילים שנבדקים היא גבוהה מאוד.
אני גם מאוד מעריכה את ההשקעה הגדולה וכמות הבדיקות השבוע!!
גם לי יצאה שורה ארוכה יחסית באחד התרגילים השבוע (“ואלה שמות”), כי אם הייתי משתמשת בלולאות רגילות אז הייתי משתמשת גם בהגדרת משתנה שהייתה מקצרת קצת חזרה על חלק מהקוד
וזה גרם לי לתהות אם ספציפית בתרגיל הזה נגיד זה מרגיש לי קצת פחות קריא מתוך חוסר בניסיון או שזה באמת טיפה יותר מסורבל אבל היה עלינו לעשות את זה בעיקר לשם תרגול comprehensions.
את יכולה לשלוח לי את הקישור הספציפי ואשתדל לענות
אשמח ממש, תודה!!
זה הקישור - https://solve.pythonic.guru/view/91789
בדקתי עכשיו וראיתי שיש לי 162 תווים בשורה (מעל 99), אז אשמח גם לדעת האם אני אמורה לנסות לפצל אותה
הצלחתי לקצר יחסית בקלות (בלי לגעת בשמות המשתנים) ל־112, אבל זה פחות העניין.
כדאי לזכור טריק חשוב בפייתון בענייני קריאות ואורכי שורות: כל עוד פתחנו בשורה מסוימת סוגריים, פייתון ימשיך לקרוא כרגיל מהשורה הבאה.
לדוגמה:
strange_elements = [
i + j
for i in '1234567890'
for j in 'abcdefghijklmnop'
if int(i) > 5 or j == 'a'
]
האמת שלא חשבתי על זה, זה באמת נחמד יותר ככה. איפה אתה אישית היית יורד שורות בקוד הזה (אם בכלל)? אם אני בוחרת לרדת שורה אז עדיף (מבחינת נראות) כבר לרדת שורה בכל “חלק” כמו בדוגמה שנתת?
כן, זו הדרך המקובלת יחסית לשבור שורות ב־comprehension
חחח שובר שורות
מסתבר שיש גם מינימום לשורת תגובה